מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא ד׳:ו׳:ג׳

6 המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן. במס' שביעית פ"ה גריס לה האי פלוגתא ומוקי לפלוגתייהו בשמכרו לסרסור וכדמוקי לה בבלי ריש פ' הפרה בגברא דזבין להא ולהא ופריך התם ונחזי בדמי לא צריכא דאייקור בישרא וקאי בדמי רדיא. והרמב"ם לא כתב לאוקמתא זו דאיקר ולא חילק בפי"ו מהל' מכירה הל' ה'. וטעמו דפסק כרבנן בפ' הספינה דאין הדמים ראיה. והתוס' שם ד"ה ונחזי וכו' כתבו דאפילו כרבנן דהתם אתיא. ועיין במ"ש ריש פ' המניח ובפ' הספינה הל' ב' יתבאר מזה בס"ד:

7 אית תניי תני נפש ניזק. כרבנן בבלי פרקין דף מ' ע"א. ובענין הנפקותא לא נתבאר מזה ועיין לעיל ד"ה תיפתר שעבר ושחטו מה שכתבתי בסוף הדיבור מענין זה. ולפי מאי דמבואר מהכא דתליא בפלוגתא דקירוב מיתה מילתא היא או לא ולמאי דקיימא לן כרבנן דר"י בן בתירא שהובא לעיל דסבירא ליה דשניהם פטורין אם כן לענין כופר דמשום מיתה הוא שניהם פטורין ולענין נזקין נראה דתליא בפלוגתא דר' יהודה ור"ש התם דף מ"ד ע"ב דפליגי בנזקין שלא בכוונה אם ילפינן מכופר או מקטלא ולר' יהודה דאמר דנין תשלומין מתשלומין ה"נ לענין האי דינא כן. ומימרא דרבה בסוף פ"ב התם דזרק תינוק מראש הגג ובא שור וקיבלו בקרניו דמוקי לה בפלוגתא דר' ישמעאל בנו של ר"י ב"ב ורבנן אי בנפש ניזק או בנפש מזיק שיימינן לא שייך למיפשט הכא מידי ומשום דבענין אוקמתא דהתם דפליגי לענין השור בלבד יש לומר דלמ"ד נפש ניזק גברא קטילא הוא ופטור כפי' רש"י שם או איפכא כמה שהביא הרשב"א שם בשם ר"ת דלמ"ד נפש מזיק פטור ומשום דאי אמרינן קירוב מיתה לאו כלום הוא כרבנן דר' יהודה בן בתירא א"כ אם הוא פטור כ"ש שורו. ומדברי התוס' בפ"ק דף י' ע"ב ד"ה כולן פטורין מוכח דחשבינן להזורק דלעיל להכהו מכת מיתה שכתבו שם דבשאין בראשון כדי להמית אפילו רבנן מודו דהאחרון חייב וא"כ למאי דאוקי התם מימרא דרבה דלעיל בזורק תינוק ובא אחר וקיבלו בסייף בהאי פלוגתא דר"י בן בתירא ורבנן ולרבנן שניהן פטורין ש"מ דמחשבינן להזורק כהכהו מכת מיתה ובמה שכתבו התוס' שם כדמוכח בפ' כל הנשרפין כוונתם בהא דקאמר התם בתני תנא קמיה דרב ששת וכו' אין בו כדי להמית פשיטא וכו' ומשמע דהאי פשיטותא לכ"ע הוא וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' רוצח הל' ו' והל' ז' ע"ש: